מוריס בז'אר
 | |
| מוריס בז'אר, 1984 | |
| לידה |
1 בינואר 1927 מרסיי, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 2007 (בגיל 80) לוזאן, וו, שווייץ |
| שם במה |
Maurice Béjart |
| שם לידה |
Maurice-Jean Berger |
| סוגה מועדפת |
מחול מודרני, neoclassical ballet |
| מדינה |
שווייץ, צרפת |
| תקופת הפעילות |
1941–2007 (כ־66 שנים) |
| מקום לימודים |
Paris Opera Ballet School |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.bejart.ch | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
_by_Erling_Mandelmann_-_3.jpg)
מוריס בז'אר (בצרפתית: Maurice Béjart; נולד ז'אן מוריס ברז'ה Maurice-Jean Berger; 1 בינואר 1927 – 22 בנובמבר 2007) היה כוריאוגרף צרפתי שניהל את "באלט בז'אר לוזאן" בשווייץ.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בז'אר נולד במרסיי שבצרפת כבן של הפילוסוף גסטון ברז'ה. כילד הוקסם מרסיטל של סרז' ליפר, החליט להתמסר למחול, והחל ללמוד אצל מתילד קשסינסקה.
בשנת 1945, הוא הצטרף כרקדן בלט לאופרה של מרסיי. משנת 1946 למד ב"סטודיו וואקר" בפריז.
בשנת 1948, הוא גם למד אצל ג'נין צ'אראט, איווט שאווירה ולאחר מכן אצל רולנד פטיט, בנוסף למד אצל ורה וולקובה בלונדון.
בשנת 1954 ייסד את להקת "באלט הכוכב" (Ballet de l'Etoile). ב-1960 ייסד בז'אר את "באלט המאה ה-20" בבריסל. בשנת 1987 עבר ללוזאן שבשווייץ, שם ייסד את "באלט בז'אר לוזאן", אחת מלהקות הבלט המפורסמות והמצליחות ביותר בעולם[1].
בשנת 1988 הוזמן להופיע בפסטיבל ישראל, תחילה סירב בעקבות ביקורות על מדיניות ישראל בדיכוי האינתיפאדה הראשונה שפרצה כמה חודשים קודם לכן, לבסוף אמר שיגיע מפני שאינו רוצה להוסיף אי-סובלנות לאי-סובלנות[2].
בשנת 1998 הורשע בז'אר בגין פלגיאט. בית המשפט קיבל את הטענה שמחול של בז'אר בשם "Presbythère" הכיל קטע ש"נגנב" מתוך היצירה "chute La d'Icare" (התרסקות איקריוס) של הכוריאוגרף הבלגי פרדריק פלמן (Frédéric Flamand).
בין יצירותיו עיבוד חדשני ומקיף של מפצח האגוזים בהשראת סיפור חייו הוא, שהועלה על הבימה בשנת 2000. המוזיקה לבלט היא עדיין הפרטיטורה המקורית של צ'ייקובסקי, אבל העלילה והדמויות המקוריות הוחלפו כולן בסיפור חדש, על מאמצי ילד להתאחד מחדש עם אמו. הבלט מאפשר גם מבט אל הפנטזיות המיניות המוזרות של הנער. עיצוב ההפקה מלא דימויים ארוטיים, שכמה מהם עלולים לזעזע רבים מן הצופים, כמו רחם ונרתיק פעורים לרווחה. אחת הדמויות היא של מריוס פטיפה, ההופך למפיסטו. דמות אחרת קרויה "פליקס החתול", כנראה בעקבות הדמות המצוירת המפורסמת.
בז'אר המשיך לנהל את להקתו עד יום מותו ב-22 בנובמבר 2007[3]. הלהקה ממשיכה לפועל מאז, ואף הגיעה לביקורים בישראל מספר פעמים[4].
בתי ספר למחול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בז'אר היה מייסדם של כמה בתי ספר למחול:
- "בית ספר מודרה" בבריסל, 1970 - 1988;
- "בית הספר מודרה אפריק" בדאקאר, 1977 - 1985;
- "בית ספר רודרה" בלוזאן, 1992 - היום.
בית הספר רודרה עודנו פתוח והוא אחד המפורסמים ביותר מבין בתי הספר המקצועיים למחול בעולם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוריס בז'אר- מוריס בז'אר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מוריס בז'אר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לאחר מותו
- הכוריאוגרף מוריס בז'אר הלך לעולמו, באתר ynet, 22 בנובמבר 2007
- אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס, פרידה ממוריס בז'אר, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2007
מוריס בז'אר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מוריס בז'אר, באתר AllMovie (באנגלית)
מוריס בז'אר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מוריס בז'אר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
רות אשל, בלט מוריס בז'אר: הריקוד נשאר בשוליים, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2016
- ^ שוש אביגל, בלט מוריס בז'אר יגיע לישראל, למרות האירועים, חדשות, 2 במאי 1988
חיים נגיד, מורים בז'אר: באים ומוחים, מעריב, 2 במאי 1988 - ^ הכוריאוגרף הצרפתי, מוריס בז'אר, הלך לעולמו, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2007
- ^ עידית סוסליק, איך רוקדים יצירת מופת?, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2016
טל לוין, עכבר העיר, בלט מוריס בז'אר: קלאסיקה של מחול מודרני, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2016
